החלטה בתיק סע"ש 30630-07-13

רקע כללי

1.     מונחת בפני בקשה מטעם המבקש, הוא הנתבע בתיק העיקרי (להלן: " הנתבע"), לחיוב המשיב (להלן: " התובע") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו אם תידחה התביעה.

2.     הנתבע הינו בעל משק חקלאי. התובע הינו אזרח תאילנד, אשר הגיע לישראל כמהגר עבודה והועסק על ידי הנתבע במהלך השנים 2004-2008. בכתב התביעה, טוען התובע כי לא שולמו לו זכויות שונות בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע וכי הוא זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, מענק שנתי, דמי הבראה, דמי כלכלה והפרשות לקרן פנסיה.

3.     התביעה עומדת על סך של 123,602 ש"ח.

נימוקי הבקשה והתגובה לה

4.     במסגרת בקשה זו, טוען הנתבע כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה וזאת מאחר והוא אזרח זר אשר אינו שוהה בישראל מזה שנים רבות וספק אם הוא מודע להתקיימותם של ההליכים ואף ספק אם יוכל להגיע לישראל כדי לנהל את הליכי המשפט. הנתבע טוען גם כי סיכויי התביעה קלושים וכי נוכח התנהלותו של התובע בהגשת התביעה, ייגרמו לנתבע הוצאות משמעותיות בניהול ההליך שהינו לטענתו הליך סרק.

5.     בתשובתו טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה ולאפשר לו לממש את זכות הגישה לערכאות, זאת בין היתר מאחר וסיכויי התביעה טובים ומאחר וקביעת ערובה נעשית במקרים חריגים בלבד ובמקרה הנוכחי חיוב בהפקדת ערובה לא יאפשר לו להמשיך ולנהל את ההליכים בישראל.

דיון והכרעה

הדין החל על המקרה שלפנינו

6.     תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מסדירה את סוגיית הפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע וזאת כדי למנוע הגשת תביעות סרק. תקנה זו אומצה בבית הדין לעבודה מכח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, תוך מתן דגש לאופי המיוחד של ההליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה.

7.     ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה נקבעה בפסק הדין ע"ע 1424/00 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (מיום 6.7.2003), אשר קובע בסעיף 15 כך: " כשהתובע הוא עובד זר - יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי המדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין" (ההדגשה במקור ר.ט.).

מן הכלל אל הפרט

8.     בענייננו , לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מטעם התובע לבקשה, על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי בנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון - יש לדחות את הבקשה.

9.     התובע הינו כאמור עובד זר המתגורר בתאילנד, שאינה חתומה על אמנת האג. לעניין סיכויי התביעה, בשלב מקדמי זה אין לדרוש מהתובע יותר מראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים לכך שאין המדובר בהליך סרק. נכון להיום, ברור כי קיימות שאלות עובדתיות הדורשות בירור לגבי מתכונת העסקתו של התובע והיקף שעות עבודתו, והתביעה כוללת רכיבים קוגנטיים כגון תשלום עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית, הבראה, והפרשות פנסיוניות, כאשר הנתבע אינו מכחיש את עצם העסקתו של התובע או את משך ההעסקה. אכן, בשלב זה אין וודאות כי התביעה מוצדקת, אך מנגד לא ניתן גם לקבוע כי היא מופרכת.

10.                        אכן, מתקיימים מספר סממנים אשר מעוררים ספק מסוים ב'רצינותו' של התובע וביכולתו לנהל את ההליכים המשפטיים בישראל. התביעה הוגשה למעלה מחמש שנים לאחר שסיים התובע את עבודתו בישראל, וכתב התביעה אינו מציג הסבר כלשהו לשיהוי זה, אשר לא רק פוגע במהימנות התביעה אלא גם מקשה על הנתבע לאתר את המסמכים הרלוונטיים לתקופת העבודה. התובע אינו שוהה בישראל ואף אין לו נכסים בישראל, ותמיהתו של הנתבע ביחס לחתימה על יפוי הכוח שהציג התובע מוצדקת, שכן התובע חתם על ייפוי כוח לטובת באי כוחו ביום 24.8.10, למעלה משנתיים לאחר מועד עזיבתו את ישראל, ומועד אימות החתימה היה ביום 17.1.13. התנהלות זו מעוררת סימני שאלה אך היא לא פוגמת בהכרח בתוקפו של יפוי הכוח.

11.                        אני גם ערה לתחושותיהם של בתי הדין לעבודה כי קיימת בשנים האחרונות תופעה של ריבוי הגשת תביעות של עובדים זרים מתאילנד בענף החקלאות המוגשות שנים רבות לאחר סיום עבודתם בישראל, לעיתים על גבול התיישנות התביעה, ובמרבית המקרים כאשר לא ברור האם התובעים מודעים לכך כי מתנהלים בשמם הליכים משפטיים בישראל. התנהלות זו יוצרת נטל רב על הנתבעים אשר רבים מהם הינם משקים קטנים אשר נגררים להוצאות רבות בשל הצורך להתגונן בפני התביעה.

12.                        יחד עם זאת, אני סבורה כי בנסיבות של התיק הנדון, ובשלב זה של ההליכים, אותם שיקולים שהוצגו ביחס להתנהלות התובע אינם מטים את הכף לכיוונו של הנתבע. זאת, בשים לב לכך כי הנתבע לא הציג ראיות משכנעות המוכיחות מהו הנזק שייגרם לו במידה ולא תוטל ערובה על התובע, והוא אף לא הציג ראיות כלשהן המעידות על כך כי סיכויי התביעה קלושים - אין בבקשה כל הסבר מהם הסכומים ששולמו לתובע במהלך תקופת עבודתו ואף לא צורפו מסמכים המעידים, ולו באופן חלקי, על תקופת העבודה או השכר ששולם לתובע. הנתבע צירף אומנם מסמך הנחזה להיות כתב ויתור עליו חתום התובע, אך המסמך אינו מפרט מהם הסכומים ששולמו לתובע בתקופת עבודתו או בסיומה, ועל אילו סכומים ויתר התובע כאשר עזב את ישראל.

סיכום

13.                        לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות המצדיקות חיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע.